החלטה בתיק ע"א 4609/04

           ערעור על החלטת בית המשפט השלום בהרצליה (השופטת מ' שריר) שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 45/04 (ערעור על החלטת רשם).

1.        בין הצדדים מתנהלת תביעה חוזית, שהוגשה בסדר דין מקוצר. המערערת הגישה בקשת רשות להתגונן שנדונה על-ידי רשם בית המשפט (ת.א. 2240/02). על החלטת הרשם הוגש (ביום 8.1.03) ערעור לבית משפט השלום (ע"א 45/04). בתחילה, קבע בית המשפט כי אין לקיים את הערעור, שכן התיק הועבר לבית משפט השלום בנצרת, ומשכך אין להעבירו עוד. לבקשת המשיב עיין בית המשפט מחדש בהחלטה והחליט לבטלה. נקבע מועד לדיון בערעור (ליום 9.3.04). בית המשפט הוסיף, כי "מוצע לבא-כוח המשיבה (המערערת בערעור זה) להסכים לערעור ללא צורך בהטרחתו וחיוב בהוצאות כיוון שבית המשפט סבור שהיה מקום להחלת סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי)." בהמשך הגישה המערערת בקשה לדחיית הדיון והדיון הועבר ליום 4.4.04. עובר לדיון הגישה המערערת (ביום 1.4.04) בקשה לפסילת בית המשפט.

2.        בקשת הפסילה נדחתה (ביום 4.4.04). בנימוקי הדחייה נקבע כי המערערת השתהתה יתר על המידה, שכן ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ב-19.2.04, בעוד שבקשת הפסילה הוגשה רק ב-1.4.04. לגופו של עניין, נפסק כי אין מקום לפסילת בית המשפט שכן, אין בהצעת בית המשפט משום נקיטת עמדה נחרצת, אלא רק הצעת פשרה שאינה מצדיקה פסלות. על ההחלטה הוגש הערעור, בו נטען כי לא היה שיהוי בבקשת המערערת לפסילת בית המשפט. כן נטען כי בהצעת הפשרה גילה בית המשפט את דעתו המוגמרת, והדבר מעלה חשש ממשי למשוא פנים.

3.        לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כידוע, טענת פסלות יש לטעון בתחילת הדיון בתובענה, ואם אין אפשרות לטעון כאמור, אזי יש לטעון את הטענה מיד לאחר היוודעה של עילת הפסלות (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 6433/00 תחנת תדלוק קדימה נ' פקיד שומה - איזור נתניה (טרם פורסם)). בענייננו, ההחלטה לקיים את הדיון בערעור ניתנה עוד ב-19.2.03. המערערת לא הגישה בקשת פסילה סמוך למועד זה , אלא השתהתה עד ליום 1.4.04. במהלך התקופה אף ביקשה דחיית הדיון. די בכך כדי לדחות את הערעור. אף לגופם של דברים, אין הערעור מגלה כל עילה לפסילת בית המשפט. עצם העובדה כי בית המשפט ניסה להגיע להסכמה על-מנת שניתן יהיה להביא את הדיון לסיומו, אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין (ע"א 7265/98 חליחלד נ' ברסקי, פ"ד נב(5) 477, 479), קל וחומר כאשר מועד העלאת ההצעה קודם לשמיעת ההוכחות. כבר נפסק בעבר, כי בית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. הבעת עמדה כזו על-ידי בית המשפט, בסגנון זהיר, אין בה כדי לפסלו מלהמשיך בדיון (ע"א 7362/03 בן חיים נ' ניסים (טרם פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים נ' ראזק, פ"ד מד(3) 758, 761) . בענייננו מדובר בעמדה שהובעה בשלב מוקדם של ההליך, לפני שמיעת טיעוני הצדדים, ואין בה כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט (ע"א 15/02 קוזטשי נ' א.ש. פסיפס (טרם פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתנה היום, ד' בחשוון תשס"ה (19.10.04).

                                                                                                ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: